עיינות בת 80 – קיצור תולדות
דרכה ההיסטורית של עיינות הייתה רצופה אהבת הארץ והאדמה, אהבת האדם וחינוכו וגאולת ארץ ישראל על ידי גאול האדמה.
בשנת 1926 נרכשו 500 דונם על ידי נס-ציונה לצורך הקמת משק פועלות, ביוזמתה של עדה מיימון. בשטח העזוב נמצאו שני מעיינות ועל שמם נקרא המקום "עיינות".
בשנת 1929 נחרש השטח ונחפרה באר המים.
תאריך הייסוד של עיינות לפני 80 שנים נקבע ב- 30 במרץ 1930, היום שבו ניטע עץ ההדרים הראשון בפרדס.
במשך שנתיים חיו הפועלות בנס ציונה ויצאו מידי יום לעבוד את האדמה בעיינות וב- 12.01.32, תוך כדי הקמת הבית המרכזי, עלו למקום עדה מיימון עם 10 בנות ושומר עברי ועד סיום הבניין חיו ברפת יחד עם הפרות.
עם הזמן הצטרפו וחיו במקום 70 פועלות.
בתקופת מאורעות תרצ"ו תרצ"ט (1936-1939) – כאשר תקפו כנופיות ערביות את היישובים בארץ, גם עיינות הותקפה פעמיים. הנערות שהיו בעיינות הודיעו בפסקנות: "לא נעזוב, נשמור על עיינות עד טיפת דמנו האחרונה". והגנו בעצמן על המקום.
בנוסף למאורעות, גם מחלת הקדחת תקפה חלק גדול מנערות הכפר, אולם הן היו נחושות להמשיך בדרך שבה האמינו.
בית ספר חקלאי – משנות מלחמת העולם השנייה - הפכה עיינות ממשק פועלות לבית ספר חקלאי שקלט קבוצות נוער פליטי שואה וניצולי מחנות השמדה וגם נוער פליט מלבנון, סוריה, תורכיה, יוון, בולגריה ועוד.
מלחמת השחרור – עיינות שימשה כנקודת שמירה והתארגנות של הפלמ"ח בהגנה על מרכז הארץ מפני פלישת המצרים. נחפרו תעלות נגד הטנקים והוקמו עמדות. פלוגות של ההגנה והפלמ"ח שמרו על המקום, ויצאו להתקפות על יישובים ערביים סמוכים וגם תלמידים השתתפו בהגנת המקום.
לאחר קום המדינה התמקדה עיינות בקליטת נוער עולה ובקליטת בני נוער מעיירות פיתוח, מערים, מושבים וקיבוצים והעסקתם בחינוך, לימודים תיכוניים ובהכשרה חקלאית.
עד היום עיינות היא קהילה חינוכית, המתמקדת בקליטה, חינוך וטיפוח של בני נוער ישראלים, עולים ותיקים, תוך שהיא מתאימה את עצמה לזמנים המשתנים.
לב הכפר הם בני הנוער שחיים בו וכל המבוגרים החיים בעיינות מקדישים את עצמם בעבודתם ובליבם לקידום, לטיפוח ולאהבה של התלמידים.